1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר על סך 61,146 ש"ח. הנתבע פתח חשבון בסניפו של התובע לצורך קבלת הלוואה במסגרת "קרן סיוע לעסקים קטנים בערבות מדינה" (להלן:
"הקרן"). ביום 13.8.2009 הנתבע חתם על כתב התחייבות להחזרת ההלוואה (להלן: "
הסכם ההלוואה"- נספח ב' לכתב התביעה) על סך של 150,000 ש"ח, שנתקבלה במסגרת הקרן. על פי כתב התביעה, הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו, לא פרע תשלומי ההלוואה, ונכון ליום 2.4.2012 סכום החוב של הנתבע לבנק היה סך של 61,146 ש"ח.
2. הנתבע הגיש בקשת רשות להגן וטען כי הובטח לו על ידי הפקידה רחל שמעונוביץ (להלן:
"רחל") כי משמעות ההלוואה בערבות מדינה היא, כי הנתבע יידרש להפקיד בבנק סך של 37,500 ש"ח במסגרת פקדון נושא ריבית (להלן: "
הפיקדון") ובמידה והנתבע יקלע למצב שבו לא יוכל לפרוע את ההלוואה הרי שהפקדון יחולט ואילו יתרת החוב נשוא ההלוואה תהא בערבות מדינה כך שהנתבע לא יידרש לפרוע דבר מעבר לפקדון (סעיף 5 לתצהיר).
3. הנתבע טען עוד כי הובטח לו, כי הריבית על ההלוואה לא תעלה על סך של 5.5% לשנה וכי גם הפקדון יישא אותה הריבית. לטענת הנתבע יש בידי הבנק פקדון בסך 37,500 ש"ח, אשר לא הופחת מסכום התביעה, כמו כן לטענתו, ההלוואה הייתה אמורה לשאת ריבית בשיעור של 5.5% לשנה כאשר עיון בכתב התביעה מלמד כי סכום ההלוואה נושא ריבית בשיעור של 22.5% לשנה.
דיון והכרעה
4. הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02
חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66
חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).
5. לאחר ששמעתי את חקירת הנתבע על תצהירו הרי שמרבית טענות ההגנה של הנתבע אין בהן ממש והן הגנת בדים.
6. הטענה העיקרית של הנתבע היא, שהובטח לו על ידי רחל, כי אם יקלע למצב שבו לא יוכל לפרוע את ההלוואה הוא לא יידרש לפרוע דבר מעבר לפקדון. טענה זו היא טענה שאין לה כל בסיס, אין בה היגיון כלכלי והיא מנוגדת לחלוטין לסעיף מפורש בהסכם עליו חתם הנתבע (נספח ב' לכתב התביעה), אשר סעיף 40 לו קובע:
"אני מאשר כי הובהר לי כי קיימת ערבות מדינה לקיום התחייבות הלווה ואולם ערבות זו הינה שיעורית במובן זה שלא ניתן לממשה, אלא לאחר שמוצו הליכי הגבייה מהלווה ומערביו. לפיכך, אין בערבות להגדיל את מספר הערבים וכדי להפחית מחלקי היחסי בחוב / בערבות לחוב".
7. הנתבע חתם שוב על נוסח דומה במסגרת מסמך שצורף מש/1 ובו מאשר כי ידוע לו שערבותה של הקרן היא ערבות שיורית, שלא ניתן לממשה, אלא לאחר שמוצו הליכי הגבייה מהלווה ומערביו.
8. לפיכך לטענה זו של הנתבע אין כל בסיס עובדתי משכנע ויתרה מכך, אין לה כל בסיס כלכלי, משום שלא יעלה על הדעת שתינתן הלוואה לאדם, אשר מרגע שיחליט שאינו משלם עוד את ההלוואה, תעמוד המדינה ותפרע את חובו במקומו בלא שמוצו כל הליכי הגבייה כנגדו. זו טענה בלתי סבירה והתובע כאיש עסקים בוודאי לא סבר כי אלו הם תנאי ההלוואה.
9. אשר לטענה כי הריבית הנתבעת בכתב התביעה היא ריבית שונה מן הריבית ההסכמית, אשר עמדה על שיעור של 5.5% לשנה, הרי שעל פי סעיף 6 להסכם ההלוואה, הריבית ההסכמית איננה תקפה עוד משהופר ההסכם והבנק מחייב את הלווה בריבית פיגורים בשיעור המירבי שיהיה נהוג באותה עת בבנק לגבי סוג ההלוואות, אשר אישור לעניינה ניתן בנספח ג' לכתב התביעה, אשר מהווה רשומה מוסדית וכנגדו לא הוגשה כל חוות דעת או אסמכתא אחרת מטעם הנתבע.
10. הטענות היחידות העומדות לנתבע הן הטענות, כי הפיקדון לא הופחת וכן כי לא קיבל את מלוא הריבית בגין הפיקדון. לעניין זה טען ב"כ התובע בעל פה כי סכום התביעה הינו לאחר הפחתת סכום הפקדון, אך הדבר לא גובה בכל מסמך מטעמו, ולכן בשלב זה ובהעדר אסמכתא אחרת, טענות אלה תתקבלנה כטענת הגנה.
11. לפיכך, אני נותנת רשות להגן בשתי טענות בלבד והן, כי הפקדון לא הופחת מסכום התביעה, והבנק לא זיכה את הפקדון בשיעור הריבית הקבוע בהסכם.
12. בנסיבות אלה יש מקום להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדה כספית משמעותית ולכן הנתבע יפקיד כתנאי למתן הרשות להגן סכום של 40,000 ש"ח וזאת עד ליום 1.12.2012.
סוף דבר
13. הנתבע מקבל רשות להגן בשתי טענות: האחת, הפקדון לא הופחת מסכום התביעה, והשנייה כי הבנק לא זיכה את הפקדון בשיעור הריבית הקבוע בהסכם.
14. כתנאי למתן הרשות להגן הנתבע יפקיד עד ליום 1.12.12 סך של 40,000 ש"ח.
15. לא יופקד הסכום הנ"ל עד למועד האמור - התובע יהא זכאי לקבל פסק דין כנגד הנתבע.
16. תז"פ ליום 10.12.12.